וונדר וומן 2017: אני התאהבתי!
מעניין אם גם בלי כל הפרסומות והיח"צ המטורפים שהיו פה בחודשים האחרונים לגבי הסרט הזה הייתי כל כך נהנית מ "וונדר וומן" כפי שנהניתי ממנו. לא נראה שנוכל אי פעם לדעת את התשובה לזה, כמו שגם לא נראה לי, לצערי, שנוכל אי פעם למצוא גיבורה כמו זו שהתאהבתי בה בסרט הזה.
ואני לא באה לומר פה שהסרט וונדר וומן 2017 הוא איזו יצירת מופת קולנועית, חידוש בתחום הטכנולוגי, נושא בשורה ברמת הפעלולים והאפקטים או אפילו מרתק במיוחד מבחינת התוכן שלו.
הוא לא.
ובכל זאת, נהניתי בצורה בלתי רגילה להיחשף ולו רק לכמה רגעים לעולם שבו גדלה האישה המדהימה הזו, דיאנה, שאחר כך נודעה כוונדר וומן או אם תרצו – גל גדות הישראלית שלנו…
אשת הפלא נולדה וגדלה בשבט של אמזונות (נשים לוחמות) על אי בודד שזאוס מלך האלים הסתיר הרחק מעיני בני האדם ובמיוחד מהבן הסורר שלו עצמו – ארס אל המלחמה.
הסיפור נפתח למעשה כשלחופו של אי האמזונות מתרסק מסוק ודיאנה מצילה את סטיב טרוור (כריס פיין) מטביעה. ממנו היא לומדת על קיומה של מלחמה נוראית בה נהרגים מיליונים מידי יום, ומחליטה, איך לא, לצאת לדרך ולעזור לבני האדם. איך? בדרך היחידה שהיא מכירה – להרוג את ארס באמצעות החרב הקסומה, המגן והלאסו שזאוס השאיר לאמזונות לפני מאות שנים בעבור הרגע הזה ממש, כמיטב המסורת של DC והמיתולוגיה היוונית…
ואכן, ככל שבעיני טרוור זה מגוחך ותמים, דיאנה נחושה בדעתה ויוצאת עמו לחזית, בטוחה שהיא זו שתשים קץ ל"אם כל המלחמות".
ובדיוק הביטחון הזה שלה בעצמה, הוא הדבר שנפלתי שבי אחריו.
כי ככל שאני חושבת על זה אני מגיעה למסקנה שמעולם לא פגשתי אישה שכל כך שלמה עם עצמה, וכל כך בטוחה בדרך שלה כמו אשת הפלא דיאנה / וונדר וומן.
חשבתי הרבה, ואני חושבת שהסיבה לכך לא נעוצה בזה שהיא גדלה בעולם ללא גברים, אלא דווקא כיוון שהיא ידעה על קיומם של גברים, כזן שונה ואחר מהזן שלה. לפיכך השאלה מי טוב יותר, גברים או נשים, מעולם לא עלתה על אי האמזונות שעליו גדלה, וכך קרה מה שלא יכול לקרות אצלנו: כל אישה על האי גדלה כשהיא יודעת שעליה לשאוף להצטיין ולהיות הכי טובה שהיא יכולה, וזהו. לא הכי טובה ביחס לגבר כלשהו.
ואכן, דמותה של דיאנה, לכל אורך הסרט היא כל כך משוחררת, לא מנסה להתנהג "כמו גבר", או להילחם "כמו גבר" אלא ממשיכה להיות היא עצמה, אישה, מלאת הבעה, ורגש, ואנושיות, והומור, וילדותיות, שלא מתפשרת ולא מתנצלת על מי שהיא.
וכמו שאמרתי, נהניתי לדמיין ולו רק לכמה רגעים איך זה יהיה לחיות ולגדל ילדים בעולם כזה שבו מתייחסים לגברים ולנשים כאל שני זנים שונים, נפלאים, מיוחדים, ובלתי ניתנים להשוואה, במקום לשסות אותם כל הזמן אלה באלה.
תגובות
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך:
Subscribe
Login
0 Comments