יום חמישי בפראג: Hop on – Hop off

גם היום חיפשנו פתרון שיקל על אמא עם הכאבים שלה מצד אחד אבל שיאפשר לראות כמה שיותר מהעיר המדהימה הזאת מצד שני, ובסופו של דבר רכשנו כרטיסים לאוטובוסHop on – Hop off.

קיימות הרבה חברות שמציעות את השירות הזה, אנחנו בחרנו (לגמרי במקרה ופשוט כי זה הברושור שהיה במלון) את חברת City Sightseeing. הרעיון הוא אוטובוס ממוזג, שנוסע במסלול קבוע, דרך כל האטרקציות וכל האזורים בעיר, כל 20 דקות ואנחנו יכולים לרדת בכל תחנה שאנחנו בוחרים ו/או לעלות בכל תחנה.

באוטובוס יש ווייפיי, וכמו כן הסברים במספר שפות (לא כולל עברית) שניתן לשמוע באמצעות אוזניות שמקבלים בכניסה.

אני חושבת שלמרות המחיר הלא נמוך זה היה דבר נהדר במצבנו, כי
א ההסברים היו נחמדים.
ב האוטובוס עבר ממש ליד כל האטרקציות בלי שנצטרך לחפש ולהסתבך בדרך ולבזבז זמן, מה גם שמכיוון שהאוטובוס הנל מגיע כל 20 דקות זה מאפשר להתרשם ולחזור במקרה שאין הרבה מה לחפש באותו מקום במקרה…

אז איפה היינו?
ברובע היהודי, בית הכנסת החדש – ישן, שהיה מרגש בעיקר בגלל כל הסיפורים שקשורים בו, כולל כמובן העובדה שמדובר במבנה משנת 1270!!

יש לציין, בצער, שהכניסה לאתרים היהודיים מאד יקרה בהשוואה לכל אטרקציה אחרת שהיינו בה. לצורך ההשוואה כניסה ליחיד לבית הכנסת עלתה 200 קרונות לעומת כניסה לכנסיית סנט ניקולאס שעלתה רק 70! (ובבית הכנסת ניתן היה להיכנס רק לאולם הראשי, לא כולל עזרת הנשים או המרתף).

כנסיית סנט ניקולאס (לא זו שבכיכר השעון). כנסיה מדהימה!!
בפנים המבנה נמצא כרגע בשיפוץ אבל זה בכלל לא הפריע להתרשם מהמקום, מהפאר, מהעוצמה וכמובן מהארכיטקטורה.
מי שנכנס לכנסיה יכול לטפס 60 מדרגות לקומה העליונה בה ושם מתגלה אוסף של ציורים, עוגב, והכי מרשים – ניתן להתבונן מקרוב בתקרות היפהפיות.

שום תמונה שצילמתי לא מצליחה לבטא את העושר והפאר של המקום, אז הנה פשוט סרטון מקסים שמצאתי שגם מכיל את המוזיקה המתאימה בדיוק.

אבל, למרות שמכל נקודה בפראג ניתן לראות כנסיה או בית כנסת, למעשה פראג היא כרגע העיר הכי אתאיסטית באירופה כולה. 80% מהאוכלוסיה בה מצהירים על עצמם כאתאיסטים. הסיבה העיקרית לזה היא כנראה השלטון הקומוניסטי ששרר בפראג במשך שנים ארוכות, שבתקופתו היה מסוכן ללכת להתפלל או להחזיק ספרי דת (ולמעשה גם הרבה ספרים אחרים)…

ביקרנו בגן לזכר קרבנות הקומוניזם שהוקם אחרי ששלטון זה הופל.
למעשה, יש בפראג מספר אתרים שמתארים את השמחה שפרצה ביום נפילת הקומוניזם, יום שהוכרז כיום חג לאומי.

אחר כך המשכנו לבית הרוקד שנקרא גם בניין ג'ינג'ר ופרד. בשל עיצובו הייחודי המדמה זוג רקדנים.

אכלנו ארוחת צהריים מאוחרת באזור התחנה המרכזית של הרכבות במסעדה ויאטנמית נחמדה בשם Pho viethoung – אוכל טעים, מנות ענקיות ולא יקרות בכלל, ומודעות גבוהה גם לצמחוניים.

בהמשך הסתובבנו קצת באזורים הפחות מתויירים, אלה שהמקומיים גרים בהם עד שהתעייפנו וחזרנו למלון.

תגובות

comments