מחאת הסרדינים רק תרחיק אותנו
לגבי מחאת הסרדינים ומערכת החינוך בארץ באופן כללי, החלום שלי הוא שהילדים שלי ילמדו בבית ספר טוב, עם צוות נפלא ואוהב שמגיע כל בוקר עם חיוך על הפנים ועם להט לחנך את הדור הבא, שמחנך באופן שהולם את אורח החיים שלי, שמפעיל שיטות ותוכניות לימודים שמוכיחות את עצמן, שהילדים באמת מבינים את החומר הנלמד ולומדים אותו בצורות מגוונות,
הייתי רוצה שסביבת הלימודים שלהם תהיה בטיחותית ותעמוד בכל התקנים ועם זאת תהיה צבעונית ומגרה את כל החושים, שיהיה להם יום לימודים ארוך ושהם יאכלו אוכל בריא.
וגם שבכיתה שלהם יהיה מספר סביר של ילדים. נניח, עד 32.
אבל אני מאמינה שמחאת הסרדינים, היה ותצליח, רק תרחיק אותנו משם.
אני מאמינה שהדרך היחידה להשיג בתי ספר מעולים כמו שתיארתי קודם היא
באמצעות פתיחת האפשרות לכל הורה לשלוח את הילד שלו לאיזה בית ספר שהוא רוצה ואיפה שהוא רוצה.
באמצעות תקצוב בתי ספר על פי מספר התלמידים שלומדים בהם בפועל ולא לפי עצם קיומם כמו שזה כיום.
באמצעות הענקת רישיונות לפתיחת בתי ספר לכל מי שחפצים בכך ולא כפי שזה היום, שרק ציבורים מסויימים מקבלים את האפשרות לעשות זאת.
באמצעות לקיחת אחריות הורית, כיתות רגליים ובחירת בית הספר הטוב ביותר לכל ילד במשפחה, לפי אופי הילד, תחומי העניין שלו, גילו וכו', ובאמצעות חוסר ההסכמה מצד ההורים לקבל סירוב מצד הנהלת בי"ס כלשהו לפגישת היכרות או מתן תשובה על כל שאלה שהיא לפני שהם רושמים אליו את ילדיהם.
באמצעות יצירת תחרות בין בתי ספר, שתגרום להם לעשות הכל על מנת לגרום לנו, ההורים, לרשום את ילדינו דווקא אליהם ולא לביה"ס מעבר לפינה!
מחאת הסרדינים, אם תצליח, תוביל אמנם לחקיקה שתצמצם את מספר התלמידים בכיתה אבל תנציח את כל יתר הרעות החולות של מערכת החינוך שלנו ובראשן – את חוסר השליטה שלנו ההורים על חינוך ילדינו ומתוך כך כמובן – על עתידם.
תגובות
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך:
מסכים איתך