אולי לא צריך לספר
שכנה חביבה שלנו, אישה מבוגרת יחסית, נפטרה.
לא היה לנו הרבה קשר איתה, בעיקר שלום-שלום, אבל דווקא סיון נהגה לבקר אותה כמעט מדי יום, להאכיל איתה את החתולים ולהתכבד בעוגיה…
היום סיון ביקשה ללכת לבקר אותה ולא הצלחתי לספר לה שהיא נפטרה.
התחלתי כמה פעמים, למשל פעם אחת שאלתי אותה את יודעת איפה מזל? והיא ענתה לי: כן, אמא, אני אראה לך, בואי אחרי…
בסוף פשוט הלכנו ביחד וישבנו עם אחותה והבת שלה ועוד מספר שכנות שבאו לנחם. סיון כרגיל אכלה עוגה ופטפטה עם כולם, אני מניחה שהיא הרגישה משהו אבל לא אמרה כלום.
ואני באמת לא בטוחה מה עלי לעשות.
תגובות
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך:
Subscribe
Login
0 Comments