יום בירושלים

פורסם ב אוגוסט 1, 2011
על ידי admin
עם 0 תגובות

היום היה לנו יום שהתחיל רע, הידרדר קצת אבל נגמר עם חיוך אופטימי ושלשה ילדים שנרדמו מוקדם.

היום תכננו מראש לנסוע לירושלים לאסוף ילקוטים וגם לטייל קצת ולבקר במעלית הזמן.

כיון שסיון מתעוררת כל בוקר בשש אני לא נוהגת לכוון שעון מעורר, אבל על פי חוק מרפי דווקא היום כשהתכוונתי לצאת מוקדם מהבית הילדה ישנה שינה עמוקה והתעוררה רק בשבע וחצי. כך יצאנו מהבית מאוחר ובחיפזון.

לאחר מכן גילינו שהפלפון שלי לא בסדר.

זה אומר גם שאין GPS וצריך להסתדר כמו פעם, עם מפה. בכל הארץ אני בדרך כלל נעזרת במפה אם אני צריכה ואין לי שום בעיה. אבל בירושלים – זה פשוט סיוט!!

בלי להגזים אומר שהסתובבנו לפחות שעה ברדיוס של כמה רחובות מהמקום שהיינו צריכים להגיע אליו ולא הצלחנו להיכנס עם הרכב לסמטה הקטנה שחיפשנו. בסוף פשוט חנינו באיזה מקום והלכנו ברגל. לפחות אין לחות בירושלים.

עכשיו שאלה: נניח שאתם הולכים ברגל ולא יודעים לאן לפנות. ונניח שאתם מחליטים לשאול עוברי אורח. ונניח שעונה לכם צעירה חביבה אחת ואומרת ימינה, ועונה לכם נהג מונית ואומר שמאלה. למי תקשיבו?

במקרה שלנו, נהג המונית פישל.

טוב אחרי כל ההקדמה הזאת הגענו עייפים למעלית הזמן. מזל שהאטרקציה כזו נחמדה שהיא פיצתה על כל הבוקר המגעיל שהיה לנו.

במעלית הזמן יש שני סרטים: אחד על גוף האדם שהיה מקסים. זה סרט בתלת מימד עם כסאות זזים והילדים ממש התלהבו. אני צחקתי לי כשראיתי את הילדים מנסים לגעת בחפצים שכביכול מגיעים כמעט עד אליהם. מאד נהניתי וגם הילדים.

הסרט השני הוא על תולדות ירושלים, שגם אותו אהבתי אבל לדעתי הוא פחות מתאים לגיל 5-6 אלא לילדים קצת גדולים יותר. אבל הסרט עצמו כמובן מקסים ואפשר ללמוד ממנו הרבה על ההיסטוריה של העיר בצורה חווייתית ומהנה.

במהלך הסרט יש קטע קצר שהוא קצת עצוב והבן שלי חיבק אותי ושאל אותי "אמא נכון הסוף של הסרט הוא טוב"? ואני חשבתי בליבי על מאהל המחאה הירושלמי שראינו בדרך למעלית הזמן ולא הייתי בטוחה מה לענות לו…

אבל אחרי המסע בזמן הלכנו לבקר ולתמוך במאהל בגן העצמאות, ופגשנו כמה משפחות מדהימות שגרות שם כבר כמה ימים ויצאנו מעודדים מהמוטיבציה והאמונה של כולם בכך שהמאבק הצודק הזה יצליח.

והוא חייב להצליח.