לנסות לחזור לשגרה
אמיר קרא איזו כתבה ב YNET על אנשים שסובלים מפוסט-טראומה ומחרדות ומייד השליך את הכל עלי. בשורה התחתונה, הוא אמר, כי את הכתבה אני לא ראיתי, צריך להמשיך כמה שיותר בשגרה ובפעילות.
אז אחרי שטיפת מח של שעות הבנתי שאין לי הרבה ברירה, הוא יכול להיות מאד מעייף, בעלי, כשהוא רוצה, והבטחתי לו שאני אשתדל לצאת קצת מהבית היום.
נוסעים באוטו. אמא ושלושה ילדים. נסיעה לא ארוכה שכבר עשינו מיליון פעמים בעבר. הלב דופק בקצב מסחרר. וכמובן- אשר יגורתי בא לי. אזעקה. איך אני עוצרת עכשיו בצד? יופי הצלחתי. מזל שכולם עצרו גם כן. אוי מה קורה הדלת לא נפתחת. תנשמי ליאת תנשמי. הדלתות מאחורה זה דלתות בטיחות, רק מבחוץ הן נפתחות. אני יוצאת לפתוח להם. בואו נלך לשכב בצד. מה? איפה הקבקבים? למה חלצת אותם? לא נורא אני ארים אותך. נתרחק קצת מהמכונית שלא יעופו עלינו זכוכיות אם חס וחלילה…. לא סיון, אל תבכי לא יקרה שום דבר זה רק ליתר בטחון. בואו לאן אתם רצים תתקרבו אלי. בחיי אני לא יכולה לנשום. שתיפסק כבר האזעקה הזאת. תשכבו ושימו את הידיים על הראש. יופי. כן גם לי זה חם. ודוקר. מה לעשות. ככה הכי בטוח. מה עכשיו? מחכים. מתפללים. כן שמע ישראל זה בסדר. תצעקו הכי חזק שלכם, יופי. ועכשיו? לא עוד לא קמים, צריך 10 דקות. ואני צריכה להסדיר את הנשימה זה עוד ייקח זמן… בואו נשחק משחק. זה מאד מוזר להסתכל על דברים מהגובה הזה, אתם לא חושבים…?
אני לא יודעת מי כתב את הכתבה הזאת ב YNET. שיחזור הוא לשגרה. לי אין שום כוונה לצאת לנסיעה באוטו עם הילדים עוד פעם בזמן הקרוב!!
תגובות
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך:
Subscribe
Login
0 Comments