לא גיבורת-על
אני לא מתביישת לומר שמבצע צוק איתן שיבש לי את החיים לחלוטין.
בה בשעה שיש נשים ואנשים שבשעות דחק וחירום פורחים והופכים לגיבורי על, עם השנים למדתי להכיר בכך שאצלי המצב הוא בדיוק הפוך. תנו לי שיגרה טובה וחביבה ואני משגשגת. תנו לי סדר יום מוגדר ואני אתקתק עניינים לא רק אצלי בבית אלא גם אצל השכנים ואם תרצו- בכל השכונה. בחיי.
אבל מצב חירום? מלחמה? עד כאן. זה בהחלט לא בשבילי.
במצב כזה אני נאטמת לחלוטין, לא יודעת מה לעשות קודם ומה אחר כך וכל כולי נכנסת ללחץ ומצוקה עד כדי חוסר יכולת לתפקד.
אבל עם השנים למדתי להכיר בחולשותיי, שהרי, לצערי, זה איננו מצב החירום הראשון וגם לא המלחמה הראשונה. אז כמו שכבר כתבתי בשבוע שעבר רגיעון מעט עוזר. גם הרפיית המשמעת הרגילה של הבית – שהמשמעות היא בעצם לתת לילדים לעשות כמעט כל מה שבא להם בלי להכות את עצמי ברגשות אשמה – להניח לבנים לשחק במחשב שעות על גבי שעות, לאפשר לסיון ללבוש את בגדי השבת באמצע השבוע, להרשות להם לחסל ביום ראשון את החטיפים שהיו אמורים להספיק לכל השבוע וכד'.
ובמיוחד למדתי, במקום לקנא באמהות אחרות שהופכות לגיבורות-על בתקופות כאלו – לזכור לחבק כמה שיותר את הילדים היקרים שלי, לשמוח בחלקי ולזכור שעבורם אני גיבורה כל השנה…
ושרק יגמר בקרוב.
תגובות
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך:
Subscribe
Login
0 Comments