
מסיבת סיום בביה"ס
אתמול התקיימה מסיבת סיום בביה"ס של הבנים: מתן סיים כיתה ג' ואסף כיתה ה'.
היה מרגש לראות את כל ילדי ביה"ס עולים על הבמה, כיתה אחרי כיתה, ויוצרים ביחד תמונה שלמה של כל תלמידי ביה"ס יחד. גם הילדים עצמם היו נרגשים מאד לסיים את השנה ולהציג להורים בגאווה את הריקודים שהכינו.
בניגוד לשנים הקודמות שהמסיבה הייתה כולה משותפת לכל ילדי ביה"ס, השנה היא הכילה חלק משותף קצר יחסית שאחריו חילקו את הילדים לפעילות כיתתית- כל כיתה עם המורה שלה ועם מפעילה שהגיעה לצורך העניין.
לשמחתי הגענו שני ההורים יחד, כך שהיה הורה לכל ילד…
אמיר הצטרף לאסף למסיבה של כיתה ה' ואילו אני ליוויתי את מתן למסיבה של כיתה ג'.
הפעילות שבחרו עבור כיתה ג' הייתה פעילות בבלונים ובבועות סבון, שאינני יודעת מי בחר אותה, בטוח לא המורה המחנכת של הכיתה, כי אין לי שום ספק שאותו אדם לא מכיר בכלל את הבן שלי ואת היכולות שלו וגם לא את היכולות של מרבית מילדי הכיתה, דבר שציער אותי עד דמעות.
כמי שבמהלך השנה אירחה את הילדים האלו המון פעמים למספר רב של פעילויות, אני חושבת שאני מכירה אותם מצוין ואני יודעת עד כמה הם מוכשרים, יצירתיים ומסוגלים ליותר מאשר ליצירת בובה מבלונים, חמודה ככל שתהיה וזה אפילו מעליב אותי לחשוב שזוהי הפעילות שלדעת ביה"ס מסכמת את היכולת של הבן שלי בסיומה של כיתה ג'.
בלי קשר לכל הנ"ל, אני נפרדת מכיתה ג' ומהמורה רחלי ברמץ וכבר מתגעגעת אליה. היתה למתני זכות ענקית ללמוד אצל מורה נפלאה כמוה, עם לב ענק, מורה שלא רק מעבירה חומר אלא כזו שבאמת מחנכת ודואגת כמו אמא שניה.
כשהיינו יוצאים לטיול או לאטרקציה כלשהי במהלך השנה הילד היה כבר מחכה לספר לה, וכשהוא היה מחסיר יום לימודים מסיבה כלשהי היא הייתה מתקשרת ומדברת איתו.
אני ממש מקווה שרחלי תמשיך עם מתן גם בשנה הבאה בכיתה ד', למרות שהבנתי שהסיכוי לכך הוא פעוט.