גמר משחקי השף

ברכות למאיה קליין, הזוכה בעונה הראשונה של משחקי השף!!

אני חייבת להגיד שאחת מתוכניות הריאליטי האהובות עלי לאחרונה וגם בין הבודדות שצפיתי בהן באופן קבוע יחסית היא משחקי השף. גם לילדים הרשיתי לצפות בזה, בימים שאחריהם אין לימודים, בעיקר בגלל רוח הידידות והאחווה ששררה שם. האנושיות, הרצון לעזור אחד לשני גם בשעת הלחץ וגם בתוך התחרות. זה היה מקסים.

אבל כמו שאתם מכירים אותי תמיד הרי יש לי מה להגיד…

אז מה הפעם?

אז ככה:

בסביבה הקרובה שלי יש-

שני ילדים חולי צליאק,

נער אחד שרגיש ללקטוז,

אחד שרגיש לסויה,

שלושה סוכרתיים,

אינספור צמחוניים וסוגים שונים של טבעוניים ברמות שונות,

וכמובן דתיים וחרדים לא מעטים.

הייתי מצפה מתוכנית בסדר גודל כזה, שתופסת זמן כה רב משעות המסך שלנו, שתתן מענה להרבה יותר אנשים באוכלוסיה. זה הכל. תשדירים על שילוב בעלי מוגבלויות יש כל הזמן, על עידוד הנגשה של מקומות עבודה ואתרי בילוי, למה לא להתחיל ממש כאן, בתוכניות הריאליטי בפריים טיים ערוץ 2?

מבדיקה ממש לא מחקרית שעשיתי עולה ש:

צליאק – אחד מכל 85 בני אדם הוא צליאקי (רגיש לגלוטן).

רגישות ללקטוז – 15 עד 18 אחוז מהאוכלוסייה לוקה באי סבילות ללקטוז, הסוכר אשר נמצא בחלב ובמוצריו.

אלרגיה לאגוזים ולבוטנים – כ 2% מהאוכלוסייה לוקה בה, אבל כשהיא קיימת היא עשויה להיות קטלנית ביותר. האלרגיה לאגוזים יכולה להיות לכל אחד ממיני האגוזים כמו שקדים, קשיו, לוז, פקאן, צנובר, אגוזי מלך, וכמו כן שומשום ועוד. אגוזים אלה גם עשויים להימצא במגוון מאכלים כמו עוגות, סלטים, אפויים שונים, קפה, פיצוחים, חטיפים…

אלרגיה לביצים – 2% מהמבוגרים סובלים מאלרגיה לביצים (ואחוז גבוה בהרבה של ילדים עד גיל 5).

והרשימה עוד ארוכה, אני אקצר ואומר שבימינו אחד מכל ארבעה מבוגרים, כ-25% מהציבור הישראלי סובל מאלרגיה, והמצב רק הולך ומחריף!

עבור אדם כזה ההתמודדות היום יומית היא גדולה, אבל היא גדולה אפילו יותר כשהאדם הזה הוא נער מתבגר שכן אז הוא צריך להתמודד, בנוסף עם ההתמודדויות הרגילות של גיל הטיפש-עשרה האיום, להתמודד עם הקפדה על דיאטה קפדנית, עליו לחשוב לפני כל אירוע חברתי, מה וכיצד, כשהחבר'ה יוצאים בערב לבלות הוא צריך לחשוב על איך וכיצד ישתלב בערב זה ולא ירגיש חריג פיזית ורגשית. שהרי גם כשהוא מביא את האוכל המיוחד שלו, ומתמודד פיזית, הוא נמצא במבוכה רגשית, שכן הוא עדיין לא הצליח לפתור ולהתגבר על בעיית החריג והיוצא דופן.

ובשלל תוכניות האוכל שהציפו לנו את המרקע בעונה האחרונה הייתה הזדמנות כל כך טובה לחשוף את הציבור לנושא המורכב הזה של המוגבלויות הגסטרונומיות השונות, להציע רעיונות שונים כדי לעזור לכל אותם בני אדם הסובלים מהם. אבל כמובן שבערוץ מסחרי כמו בערוץ מסחרי בחרו ללכת על המשימות היפות והנוצצות שמצטלמות הכי טוב ולתת למתחרים לעצב מנות לפי צבעים וכד'.

ופה אני מרגישה שהיה פספוס גדול.

תגובות

comments