יום חלוקת התעודות
משונה שיום המשפחה הוא גם יום חלוקת התעודות. מה מנסים בביה"ס לרמוז לנו?
אספתי את הילדים מביה"ס, הם נכנסו לאוטו, כל אחד עם התעודה בתיק, מתרגשים וחמודים. המון זכרונות היום הזה צופן בחובו עבורי. המון רגשות טמונים בו מעברי הרחוק. פתורים ושאינם פתורים.
בדרך הביתה שוחחתי מעט עם כל ילד לחוד.
שאלתי את מתן: מתני, איך אתה מרגיש עם התעודה שלך, אתה מרוצה? כן. הוא אמר. זה מה שציפית שתקבל? כן. אתה חושב שזה מה שמגיע לך? זה מה שאתה מצפה מעצמך? כן. היית רוצה לקבל משהו אחר? כן, הייתי רוצה קצת יותר. אבל לא ממש מתחשק לי להתאמץ יותר אז אני חושב שזה בסדר….
שאלתי את אסף: אספי, איך אתה מרגיש עם התעודה שלך, אתה מרוצה? לא לגמרי. הוא אמר. הייתי רוצה לקבל יותר במחשבים. הגיע לי יותר. אני מצפה מעצמי ליותר. במחצית השניה אתאמץ יותר.
איזה ילדים מדהימים יש לי!
בבית הסתכלנו, אבא שלהם ואני על התעודות שלהם. לשניהם תעודות מעולות. לא הפסקנו לשבח אותם על המאמץ שלהם במשך כל השנה. זה ממש לא מובן מאליו לדעתי שילד ילך לבי"ס יום אחרי יום, ישב בכיתה וישקיע בלימודים, יכין שיעורים, ילמד גם מקצועות שלא מעניינים אותו…
ה' יודע שאני לא הצלחתי…
תגובות
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך:
Subscribe
Login
0 Comments