איך היו חיי
מדי פעם יוצא לי להסתכל על אספי שלי ולחייך לעצמי באושר. גם על מתן, ועל סיון, אבל במיוחד עליו כי הוא הגדול ביניהם. אני מסתכלת עליו וחושבת איזה כיף לראות אותו, גדל כפי שהוא גדל, ולא כפי שהייתי אני בגילו.
אספוש בן 10.
זאת אומרת שבגיל שלו כבר היו ההורים שלי גרושים כמה שנים. אבי כבר התחתן ונולדה לי אחות תינוקת שגרה איתו ועם אשתו במשפחה קטנה וחדשה בשעה שאני ואחי כבר הספקנו לעבור דירה כמה פעמים עם אמי.
הוא בכיתה ה'. כבר חמש שנים שהוא לומד באותו בית ספר וחבר של אותם ילדים פחות או יותר. לי בגיל שלו היה רק חבר אחד, שגר בשכנות לסבתא וסבא שלי. עד כיתה ה' כבר הספקתי ללמוד בארבעה בתי ספר.
לכן כשאני רואה את אספוש מסתובב עם החברים שלו, כשהם באים אליו והוא הולך אליהם, ילד שמח ומקובל בחברה, אני נמלאת אושר על החיים שאני מצליחה להעניק להם.
אף על פי שלו, כמובן, לא חסרות טענות…
תגובות
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך:
Subscribe
Login
0 Comments