"אמא… משעמם לי…"
שעמום, על פי המילון, פירושו תחושת ריקנות ותסכול הנובעת מחוסר מעש וחוסר עניין.
ומה כדאי לנו לעשות כשהילד אומר שמשעמם לו? למצוא לו מיד תעסוקה רק שיהיה בשקט, או אולי ללמד אותו ליצור לעצמו עניין או פעילות שיעסיקו אותו?
עד כמה בכלל אנחנו, כהורים, יכולים לספק לילדינו כלים שיגרמו להם למצוא דרך להעסיק את עצמם ולהרגיש מסופקים ולא מתוסכלים?
האם אנו כהורים יכולים לשלוט באופי של ילדינו כך שיהיו בעלי דמיון עשיר וימצאו עניין בכל דבר מסביבם, שתמיד יהיה להם במה להתעסק? האם אנו יכולים למנוע מילדינו תחושת ריקנות?
האם זו בכלל האחריות שלנו?
אני חושבת שכהורים תפקידנו ללמד את הילד ששעמום נובע אך ורק מחוסר היכולת שלו להתמודד ולהעסיק את עצמו באותו רגע. ככל שנקדים ללמד אותו שזו אך ורק אחריות שלו למצוא לעצמו פתרונות – כך יגדל הילד לאדם שפחות נוטה להשתעמם ולהיות תלוי באחרים לצורך סיפוקו.
תגובות
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך:
חומר למחשבה- האם לדעתכם ההגדרה המילונית תואמת את ההגדרה של הילד למילה "שעמום"?
מעניינת תשובתכם