שעון חורף

בין חג סוכות לחנוכה יש כמעט חודשיים בהם הילדים נהנים משגרה של לימודים, מפגשים עם חברים ושאר בילויים. אבל עם המעבר לשעון חורף, רובנו, הורים וילדים, חייבים להאט את הקצב ולהתכנס בבית.
אישית, תמיד שנאתי את המעבר לשעון חורף.
ככל שהחושך מגיע מוקדם יותר, כך אני הופכת לעצובה יותר ומכונסת יותר. כשהחורף מגיע, כמו חלק מבעלי החיים, נראה לי שגם אנחנו נכנסים לאיזו תרדמה ומסתגרים בבתים, מתכנסים אל תוך עצמנו, פחות נפגשים, פחות מטיילים ובעיקר סובלים מניתוקי חשמל ברגעים הכי לא צפויים…
כשמגיע שעון החורף, התחנונים של הקטנטנים להישאר בגינה "כי עדיין אור", או של הגדולים יותר לבלות אצל חברים עד שיחשיך, מתחלפים בבקשות לשוקו חם או עוד חמש דקות מתחת לפוך בבוקר, ואם בקיץ הילדים נפוצים לכל עבר וצריך לעבוד קשה כדי להחזיר אותם הביתה, אז בחורף הם כל הזמן בבית והזמן עובר הרבה יותר לאט.
וכל זה הוביל אותי, על אף השנאה לשעון החורף, לתחושה שדווקא התקופה הזאת של חורף, חשיכה והסתגרות, גורמת לנו לעשות את הכל בקצב רגוע יותר, ומאפשרת לנו ליהנות מהביחד, מהמשפחתיות ומחיבור מחדש אחרי שהתרחקנו במשך הקיץ והחופש הגדול.
אז אני חושבת שגם אלה שכמוני, לא אוהבים את החורף, לפעמים עמוק בלב פנימה דווקא אומרים לו תודה על כך שהביא את כל הרגעים האלה של צפייה משותפת בסרט או הרכבת פאזל ביחד כשבחוץ מבול. ועד כמה שהחורף גורם לנו להתכנס ולהסתגר, הוא גם גורם לנו להתחבר.
במחשבה שניה, אולי אני לא עד כדי כך שונאת את שעון החורף. מצד שני, אולי בשבוע הבא כשב 4 אחה"צ כבר יהיה חשוך כמו באמצע הלילה, שוב אשנה את דעתי…

תגובות

comments