דמי כיס עם תנאים מוקדמים

הנרות המאירים ושירי החנוכה המתנגנים ברקע מזכירים לי את אחד ממנהגי החג החביבים ביותר על הילדים, מתן מעות חנוכה. במקור נועדו דמי החנוכה ללמד ילדים להרבות בצדקה ובמעשים טובים, לפעול באופן אחראי ושקול, ולא רק לפי דחף הרגע. אבל את הרעיון החכם הזה אפשר ליישם בקלות ובהצלחה גם מחוץ לשמונת ימי הסופגניות והסביבונים – בדמי הכיס שהם מקבלים במשך השנה כולה.

ההתלבטות בנושא התחילה אצלי לפני מספר שנים. הגיע הרגע, הילדים קצת גדלו, ונוצר הרושם שהם זקוקים לכסף משלהם. לצאת מדי פעם עם חברים, לקנות ממתק בהפסקה וכו'. ולמה לא בעצם? הרי בימינו לדעת לנהל תקציב זו מיומנות חשובה יותר מציד נמרים או מקריאה בכוכבים. אבל האם באמת כדאי לתת לילדים דמי כיס? ומאיזה גיל?

ואני הגעתי למסקנה מהר מאד. קודם כל, החלטתי שהאינסטינקט הראשוני שלי היה נכון, ושאכן מתן דמי כיס לילדים הוא דבר חיובי.
ילד שיקבל מגיל צעיר דמי כיס וילמד להבין מהו כסף, מה ערכו של השקל, שידע לנהל תקציב בצורה נכונה, לחסוך, לבצע השוואת מחירים, שיסגל לעצמו הרגלי צריכה נכונים, ועוד, זהו ילד שיקבל מהוריו מתנה משמעותית לכל החיים.
ואין לזלזל בילדים של ימינו, הם מסוגלים כבר בגיל צעיר מאד, למשל בגן חובה או בכיתה א', להבין את הנושאים הללו. עם זאת, לפי שיטתי מתן דמי הכיס צריך להיות מלווה בהדרכת ההורים ותחת שמשיית המשימות שמוטלות על כל אחד מבני הבית.

המונח "שמשיית המשימות" הוא כינוי שהמצאתי עבור כלל הפעולות שבעת ביצוען הופך הילד לחלק משמעותי מהמשפחה. בכל גיל, כמובן, מדובר בכמות וברף אחר של משימות, אבל בכל שלב בחייו על הילד לקחת חלק מהמטלות בבית על מנת להיות שייך אליו ועל מנת להיות זכאי להטבות בו. ועל אחת כמה וכמה בשלב שבו הוא מתחיל לקבל דמי כיס.

קראתי עשרות מומחים שטוענים שדמי כיס צריך לתת לילדים באופן קבוע, בלי תלות בשום משימה ובשום פעולה מצדם – סתם כך כי הם קיימים. אבל אני פשוט לא מסכימה.
לדעתי, קבלת דמי כיס קבועים בלי קשר לפעולה כלשהי מצדם או להתנהגות טובה, לא יכולה בשום אופן ללמד ילדים משהו על ערך הכסף, על החיים האמיתיים או על מה זה להיות חלק משמעותי ממשפחה, שנותן וגם מקבל.

אז איך כן לתת כסף לילדים? אני פיתחתי לזה שיטה.
קראתי לה "שיטת הנקודות", ואצלי כל נקודה שווה שקל אחד.
הרעיון הוא שבכל ראש חודש הילד מקבל X נקודות (סכום שידוע מראש כמובן) אשר נרשמות עבורו בפיקדון אצל אמא, ובכל 1 לחודש שאחריו הוא יקבל את השקלים שמגיעים לו בכסף מזומן ליד. ולא, לא כל הילדים מקבלים את אותו סכום, כמו שלא כל הילדים באותו גיל, והם מתמודדים עם זה יפה מאד (כשהם מסיימים לבכות ולקטר).
במהלך החודש, בכל פעם שילד אינו מבצע משימה מהמשימות שעליו לבצע יורדת לו נקודה. עבור ביצוע משימות יוצאות מן הכלל לטובה עשויות להתווסף לו נקודות (אבל כמובן שלא יתווספו נקודות עבור ביצוע משימות שצריך לבצע בכל מקרה, כמו סידור החדר או פינוי הצלחת מהשולחן).
אגב, אצלנו בבית תלויה על המקרר רשימת "מטלות הבית שלא מבצעות את עצמן", וכל ילד מבצע שתיים כאלה ביום. זו כבר שגרה כל כך מוכרת שהילדים ממהרים לבצע ראשונים מיד כשהם חוזרים מבית הספר כדי "לתפוס" את המשימות הקלות יותר…

כמובן שלא כל משפחה צריכה להשתמש דווקא בשיטות שלי, אבל אני ממליצה בחום לכל משפחה למצוא את הדרך להעניק לילדים דמי כיס מצד אחד אבל לעודד אותם לעשות משהו בבית תמורתם מצד שני, בדיוק כמו שאנחנו מצפים מכל אחד אחר בעולם לעבוד תמורת הכסף שלו ולא להיות פרזיט ולחיות על חשבון האחרים.

תגובות

comments