שתי גישות לחיים

שני הבנים שלי קיבלו חוברות עבודה לבית לחופשת פסח.

הבוקר היה היום הראשון של החופשה ועם המון מרץ ניגשו שניהם להתחיל בשיעורי הבית.

חוברות העבודה האלו, מכילות שיעורי בית בכל המקצועות הנלמדים בבית הספר: חשבון, עברית, אנגלית וכד'.

שני הילדים פתחו את החוברות שלהם.

שניהם גילו שהעמוד הראשון הוא בנושא שהם פחות אוהבים וצריכים לחשוב כדי לעשות אותו.

הילד הראשון התחיל לדפדף בחוברת ולעשות קודם כל את העמודים שהם בנושאים שהוא חזק בהם. הוא פתר תפזורת בנושא חגים, עמוד צביעה בחשבון, עמוד של גזירה והדבקה בנושא אחר וכד'.

הילד השני דפדף בחוברת, ראה שיש עוד המון עמודים מסוגים שונים, אבל לא נגע בהם וחזר לעמוד הראשון כי הוא אוהב לעבוד לפי הסדר.

כעבור זמן מה ניגשתי לראות מה המצב עם שיעורי הבית.

הילד שהתחיל לעבוד לפי הסדר, עדיין היה באותה תנוחה ובאותו עמוד שהוא היה בו בבוקר. אבל הוא היה הרבה יותר מתוסכל ועצבני עכשיו. הוא התלונן ואמר לי "אמא אני לא יכול להכין שיעורי בית. אני לא מבין שום דבר….."

לעומת זאת,

הילד שעבד קודם על העמודים שהוא חזק בהם, אמר לי: "אמא, כבר סיימתי יותר מחצי מהחוברת, תראי כמה אני יודע הרבה, עכשיו נשאר לי רק….. ". למען האמת, נשארו לו עכשיו רק הדברים שהוא שונא, אבל היו לו הרבה עמודים שסיים כבר, מה שעודד אותו שלא נשאר לו הרבה ושחיזק אותו כי כל פעם שהיה לו משהו קשה הוא יכול היה להסתכל בגאווה כמה הוא כן חכם ויודע. וככה היה לו קל לסיים את המשימה כולה בהצלחה.

למען גילוי נאות אני חייבת להגיד שלצערי אני יותר דומה לילד הראשון שנשאר תקוע על המשימה הראשונה, אבל אומרים שלהכיר בבעיה זה כבר הצעד הראשון אז אני חושבת שאני בדרך הנכונה….

תגובות

comments