אליס מבעד למראה – 2016

למרות שאין שום קשר בין יצירת המופת העמוקה ומעוררת ההשראה של לואיס קרול "אליס מבעד למראה" לסרטו הקליל ובעל הדמויות הרדודות של ג'יימס בובין שיצא השבוע, אני חייבת לומר שנהניתי מכל רגע בסרט.

לאחר ש"אליס בארץ הפלאות" בבימויו של טים ברטון שיצא ב 2010 נחל הצלחה קופתית גדולה, היה זה רק עניין של זמן עד שיופק גם סרט ההמשך, "אליס מבעד למראה", שאכן הגיע אלינו השבוע בבימויו של ג'יימס בובין.

ארץ הפלאות, אליה מחזיר אותנו בובין ב"אליס מבעד למראה", היא מרהיבה ביופייה עד כדי כך שכיף להתבונן בכל פרט בה, החל בדמויות הססגוניות והמגוונות, הן אלה שכבר פגשנו בסרט הקודם והן אלה שהצטרפו הפעם, דרך התלבושות, האיפור והאביזרים השונים, ועד לעיצוב הלוקיישנים המיוחדים והמעניינים.

כמו שכתבתי קודם, מאד נהניתי בסרט, בעיקר בזכות היופי המרהיב שלו אשר לווה מהרגע הראשון במעין קלילות שאפשרה לי לצלול לתוך עולם של פנטזיה ויצורים דמיוניים, לא מציאותיים וחסרי כל עומק, שלא לדבר על תחכום. כמובן, שבכך למעשה הסרט לא דומה בשום צורה ליצירה המקורית של לואיס קרול שהדבר האחרון שאפשר לומר עליה הוא שהדמויות שלה שטוחות או לא מתוחכמות, ומי שמצפה לסרט שתואם לספר עומד להתאכזב, ובגדול.

מבחינת העלילה, "אליס מבעד למראה" לוקח אותנו לכל אורכו מהעולם האמיתי אל ארץ הפלאות, ובחזרה.
הסרט נפתח כשאנו בעולם האמיתי, בו אליס (מיה ואסיקובסקה) היא קפטן של ספינה שחוזרת ממסע ממושך בים ומגלה שהכל השתנה בזמן בו נעדרה: היא עתידה לאבד את הספינה שלה, את בית ילדותה וככל הנראה יהיה עליה לפתוח בקריירה של פקידה כיוון שהפטרון שלה הלך לעולמו בזמן שהותה בים, ואנגליה הפטריאכלית אליה שבה לא יכולה לקבל נשים חזקות כמוה (אבל גם כיוון שבנו של פטרונה, שירש אותו, עדיין כועס שסירבה להצעת הנישואין שלו מסוף הסרט הקודם)…
כואבת את המציאות האכזרית אליה הגיעה מוצאת אליס שוב את דרכה אל חבריה בארץ הפלאות.
אלא ששם היא מגלה שידידה הטוב, הכובען (ג'וני דפ), מסתגר בביתו כיוון שהוא סבור שבני משפחתו שנהרגו ביום ה"נוראסון" האיום שהתרחש לפני שנים רבות, למעשה עדיין בחיים, ועד שיתייחד עימם הוא יהיה חולה מכדי שיוכל לתפקד ולשמוח. על מנת להציל את הכובען מחליטה אליס ללכת למבצרו של הזמן עצמו (סשה ברון-כהן) ולהשתמש בחפץ הנקרא "כרומוספירה" שיאפשר לה לחזור בזמן ולברר מה קרה למשפחתו של ידידה.

כך אנו מלווים את אליס במסעה אחורה בזמן, פוגשים דמויות שונות מארץ הפלאות ומגלים סודות כמוסים מעברן, למשל מדוע ראשה של המלכה האדומה (הלנה בונהם קרטר) כל כך נפוח, מדוע היא עצבנית כל הזמן, ומדוע יש שנאה כה גדולה בינה לבין המלכה הלבנה (אן האת'אוויי). אבל לצערי, ככל שהמפגש עם דמויות ארץ הפלאות בצעירותן הוא קסום וצבעוני מבחינה גראפית, כך הוא נטול כל קסם מבחינת עלילה. ככל שאנו מתוודעים לסודותיהן של הדמויות כך אנו מגלים שלכל קו אופי שלהן יש סיבה מאד ארצית, אנושית ואנוכית וממש לא פלאית כפי שהיינו מצפים.
אגב, מי שהתעלה על עצמו הפעם והציל את המצב הוא סשה ברון-כהן שאני חייבת לשבח את משחקו הנפלא, מלא בחוש ההומור ובצבעוניות הייחודיים לו, הבולטים באופן מיוחד על רקע העגמומיות, משהו, של יתר הדמויות, ושכל רגע שלו על המסך הוא פשוט משב רוח מרענן של שנינות ועונג צרוף.

ובאשר לשאלה האם נכון היה לסכן את ארץ הפלאות כולה על כל יושביה למען חייו של חבר אהוב אחד, ובכן, אילו היה זה אחד הגיבורים של "מרוול" אין ספק שהתשובה הייתה אחרת, ענה בני, אבל פה זה החלום של אליס והיא יכולה לחלום לו איזה סוף שהיא רוצה…

לסיכום, אם מתייחסים לסרט כיצירה בפני עצמה, בלי השוואה למקור, הוא בהחלט חגיגה לעיניים ושווה צפייה לכל המשפחה.

תגובות

comments