מוזיאון חיל האויר או: בית קברות למטוסים
חול המועד סוכות הגיע והביא איתו חופש ארוך, אחרי שכבר די מיצינו את כל האטרקציות במהלך החופשות הקודמות. במקביל, סיון מסתובבת כבר כמה שבועות ומתלהבת מ"משקפי הטייסים" שלה ואז באחד הימים בעודנו נוסעים ברכב התנגנה לה פרסומת חופרת והילדים כולם במקהלה הכריזו ש"זה מה שאנחנו צריכים לעשות: לנסוע לבקר במוזיאון חיל האויר בחצרים ושסיון תביא את המשקפיים שלה"…
כן כן, הפרסום ברדיו עובד ובגדול.
אז אתמול, כאמור, החלטנו כמה משפחות להיות פטריוטיות ולנסוע לבקר במוזיאון חיל האויר בחצרים.
אקדים ואומר שכל הילדים נהנו ובסך הכל העברנו במקום שעתיים נעימות.
סיון בת ה-5 נהנתה להסתובב בין המטוסים, הכריחה אותי לקרוא לה את שמו של כל מטוס ומטוס ואת תפקידו בשטח, התלבשה והצטלמה בסרבל טייסים/טייסות וכבר ממש שוקלת ברצינות לשנות את מקצועה העתידי מזמרת לטייסת קרב…
אבל בסך הכל האטרקציות לילדים הצעירים במקום הן מועטות:
מלבד לבישת סרבלי הטייסים/ות (יש 5 כאלה וצריך לחכות בתור שחמשת הילדים הקודמים יסיימו להתלבש/להצטלם/להתפשט בכל פעם), הילדים מוזמנים לטפס על מספר מצומצם למדי של מטוסים קטנים (יש במקום 4 מטוסים בלבד שניתן ממש לטפס עליהם, בכל אחד 2 מקומות ישיבה בלבד), קיימת עמדת יצירה עם דפי צביעה, דפי קיפול מטוסים ותפזורות, "מיני קורס טיס" בו הילדים צועדים ומצדיעים לצלילי מארשים צבאיים וגן שעשועים קטן שכולל גם פינת חי עם מספר בעלי כנף.
אני חושבת שלילדי המאה ה- 21 כבר קצת מיושן להסתובב בשמש ב-40 מעלות ולהסתכל על מטוסים מאובקים שלצידם שלט קטן עם שמות המטוסים ושנת הייצור שלהם והייתי מצפה ממוזיאון מטוסים לגלות חדשנות הרבה יותר גדולה החל מסרטונים עם טיסות אמיתיות של כל מטוס והדגמת הפעלולים שלו, קטעים מסרטי טיסה, ועד להולוגרמות או חדרים טכניים שיעניקו לילדים אפשרות לבצע בפועל משימות על גבי סימולטורים…
המאה ה-21, כבר אמרתי?
אבל, מאחר שסיון כל כך התלהבה מהמטוסים עצמם ומאחר שהבנים שלי כבר בוגרים, אנחנו לא חיפשנו, הפעם, אטרקציות לפעוטות. אנחנו הגענו להסתכל ולהתמלא גאווה מחיל האויר ומהמטוסים שלנו.
ובאמת, הילדים התלהבו ממעל 120 המטוסים שראינו במקום, קראו את השלט הקטן שהסביר בשתי מילים על כל אחד מהם.
ואני הסתכלתי על שכבת האבק העבה שכיסתה את כל אחד מ 120 המטוסים האלה וחשבתי לעצמי שלא כך הייתי רוצה לראות את המטוסים המפוארים האלה, חלקם שועלי קרבות ותיקים שהגנו עלינו באכזריות שבמלחמות.
הסתכלתי על אזור הנ"מ הנרחב שהיה שם, על הסוללות השונות נגד טילים ונגד מטוסים שבוודאי שירתו את המדינה שלנו בנאמנות בעבר, מונחות חלודות ומוזנחות בין קוצים ודרדרים וחשבתי לעצמי שלפני שטרחו והשקיעו כל כך הרבה כסף על פרסומת ברדיו חבל שלא השקיעו סכום כלשהו ושכרו גנן שיטפח את המקום.
הילדים גם התלהבו לפגוש חיילים אמיתיים, במדים.
אני באופן אישי דווקא לא (ולא כי מדים לא עושים לי את זה).
פשוט לא ברור לי מדוע הצבא שלנו צריך לתחזק ולהוציא סכומי כסף עבור ניהול מוזיאון, חשוב ככל שיהיה. האם יש עודף כח אדם בצה"ל? האם עודף תקציבים? אולי עודף שטחים או נדל"ן?
הרי ברור שחיילים שחוקים, משועממים, נטולי עניין וגרוע מכך – נטולי תקציב, לא יכולים לגרום למקום לעורר במבקרים כל סוג של גאווה לאומית ובטח-ובטח לא להעלות את המקום למוזיאון ברמה של מוזיאוני מטוסים דומים בעולם.
אז אני חושבת, שאם אפשר להעביר את הגז של כולנו לידיים פרטיות, בטח שאפשר גם להעביר את המטוסים שעבר זמנם למוזיאון אזרחי בבעלותו של מישהו שידע איך לנהל, לתחזק ולשמור עליהם יותר טוב.
תגובות
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך:
צודקת!
גם אנחנו היינו וכל הזמן פחדנו שהילדים לא יגעו בטעות במטוסים ויתלכלכו.
בושה!!!!!!!!!!!