פתיחת עונה במעמד הנשיא פרס
ביום שישי השתתפתי באירוע פתיחת העונה תשע"ו של המועדון המסחרי והתעשייתי במלון הילטון בתל אביב. אורח הכבוד הפעם היה כבוד נשיא המדינה התשיעי מר שמעון פרס, שמאד התרגשתי לפגוש!
הנשיא פרס ענה על שאלות הקהל ותוך כדי כך התייחס לנושאים רבים ודיבר דברי טעם שאותם הוא ביטא ברהיטות מעוררת השראה שפשוט היה כיף להאזין להם.
אחד הנושאים שהוא התייחס אליהם היה נושא הילדים. דור העתיד שלנו.
מר פרס רואה בחינוך ילדינו סוגיה חשובה ממדרגה ראשונה שיש להשקיע בה, והרבה. (אני מניחה שהרבה יותר קל לראות את זה כשאתה כבר לא חבר בממשלה…).
והוא התייחס לזה משני אספקטים:
האחד, העובדה שההורים בימינו, פעמים רבות, לא כל כך מכירים את ילדיהם. "נוכחתי בזה לצערי בביקורי הניחומים הרבים שעשיתי במהלך השנים. אחרי שהבן או הבת נופלים, פתאום ההורים מגלים אותם. מגלים את כשרונותיהם. מגלים מי הם היו. ומצטערים כל כך".
ומה שהוא אומר זה נכון.
החיים שלנו הם חיים במירוץ, העבודה כל כך קשה ושוחקת, המטלות בבית מייגעות, הכל כל כך תובעני.
אני לא אשכח את היום שאני, כן אפילו אני, הגעתי סוף סוף לפגוש את הילדים ובמקום לשאול אותם מה שלומם ואיך היה ולהניח להם לספר לי בהתלהבות מה שהם התחילו לספר אמרתי להם שאני רוצה שקט. הם אכן נרדמו תוך חמש דקות וקיבלתי את השקט המיוחל אבל אז זה פתאום היכה בי – איזה אמא אני אם עד שסוף סוף אני רואה את הילדים אני רק רוצה שהם יירדמו?!
פעם נוספת שהרגשתי את חוסר ההכרות עם ילדיי הייתה כשהמורה של מתן חילקה, באחד מימי הגיבוש "הורים וילדים" שערכה, שאלונים זהים להורים ולילדים. חוץ מלשאלה "איך קוראים לילד/ה שלך?" לא ענינו על שום דבר באופן זהה. גם לא על תאריך הלידה שלו, שהוא כתב את העברי ואני את הלועזי…
והאספקט השני של חינוך שיש להשקיע בו לפי דברי הנשיא פרס, הוא החינוך בבתי הספר.
"בתי הספר שלנו הם ברובם מוסדות מיושנים, המורים בוגרים רק בשלוש שנים מהתלמידים שחלקם הגדול מעודכן יותר מהם…" הוא אמר ואני מסכימה איתו לחלוטין, שהיום אנחנו נמצאים במאה ה 21, שבה אנו יכולים לרתום את הטכנולוגיה לטובתנו כדי ללמד, להעשיר, להפוך את ביה"ס למשהו חווייתי וכייפי. הילדים גם ככה כבר שם – כל מה שצריך זה להשתמש בזה.
ובמקום זאת אנחנו עדיין תקועים עם אותו הלך רוח עתיק ועם אותה חשיבה מיושנת, עם מורים שפוחדים מטכנולוגיה ומשינוי וממצב שבו הפער בין התלמידים למוריהם הולך וגדל.
וזה, לדעתו וגם לדעתי, מוביל לאסון.
לסיום אני יכולה רק לומר שאני מאחלת לכבוד הנשיא התשיעי של מדינת ישראל עוד הרבה שנים של בריאות, חלום ואושר, ושהלוואי שהיו עוד הרבה אנשים כמוהו!
תגובות
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך:
Subscribe
Login
0 Comments