שפת הלבוש

היום נסעתי לפתיחתה של תערוכה חדשה במוזיאון ישראל בירושלים – "שפת הלבוש: ארון הבגדים היהודי".

תערוכה מושקעת במיוחד של למעלה מ 100 בגדים ופריטי לבוש מראשית המאה ה 19 ועד המאה ה 20 מכל רחבי העולם, הכוללים שמלות, חליפות, בגדי חתן וכלה, הלבשה תחתונה, בגדי ילדים ועוד.

מה שמעניין בתערוכה זו ההצצה הנדירה לחיי היהודים בתפוצות השונות וכיצד ניתן באמצעות הבגדים ללמוד כל כך הרבה על אורח החיים של האדם הלובש אותם.

מבחינת עיצוב התערוכה ניכר שהשקיעו מחשבה רבה בסידור התלבושות לפי האזורים הגיאוגרפיים וכד', אבל דבר אחד היה חסר לי מאד ואלו הם כיסויי הראש. כל הדגמים הולבשו באופן שהיו למעשה חסרי פנים וכך הציגו את הלבוש מהצוואר ומטה ולדעתי יצרו מצג נטול אנושיות שפגע בחיבור לבני האדם שלבשו, הלכה למעשה, את הבגדים.

עוד אני חייבת לציין שמתני שלי שבא איתי לתערוכה קצת השתעמם מההסברים הארוכים בסיור המודרך, אבל לא מפריטי הלבוש עצמם שבחלקם הוא דווקא הביע עניין. עם זאת, לפי דעתי בניגוד לתערוכות האחרונות בהן ביקרנו זו לא תערוכה שמיועדת לילדים קטנים…

לאחר הסיור בתערוכת "שפת הלבוש", נכנסנו לבקר גם בתערוכת המסכות החדשה: "פנים אל פנים – המסכות העתיקות בעולם".

תערוכה זו היא בעצם תצוגה של תריסר מסכות אבן נדירות בנות 9,000 שנה שנמצאו בארץ–ישראל והן מדיוקנאות האדם העתיקים ביותר ששרדו עד ימינו. אחרי עשר שנות מחקר, כונסו המסכות החידתיות מכל רחבי תבל שם הן מוצגות בדרך כלל לתערוכה מיוחדת כאן בארץ מולדתן.

לכל המסכות מאפיינים סגנוניים משותפים: חורי עיניים גדולים ופיות חשופי שיניים היוצרים מראה המזכיר גולגולת אדם. חורים בשולי המסכה ששימשו ככל הנראה לקשירתה על הפנים ולהוספת שיער, שהעניק מראה אנושי יותר, או לתליית המסכות על מוטות או עמודים. מן הדמיון בין המסכות לבין גולגולות קדומות שנמצאו בכפרים בני אותה תקופה, מסיקים שהמסכות ייצגו את רוחותיהם של האבות הקדמונים ושימשו בטקסים דתיים וחברתיים ובפולחני ריפוי כשפים.

גם התערוכה הזו הייתה מעניינת למדי עבורי, משום שקראתי והתרשמתי מההסברים על המסכות השונות. מתני לעומת זאת התרשם במיוחד מהמסכות המפחידות ובכלל לא טרח להסתכל על כל היתר…

תגובות

comments