קשר של שתיקה

דממה שוררת השבוע במודיעין עילית. שיחות מבוהלות נלחשות בין קווי הטלפון, בגני הילדים, במכולות ובכל פינה בה מתקבצות אמהות מודאגות לתצפת על ילדיהן משחקים ושמחים. וכל זה כי ילדה אחת (וכנראה שלא רק אחת) כבר לא תחייך יותר, בשבילה הילדות נגמרה.

האם ההורים שלה דיווחו? האם משהו יודע מי האשם? לא. שתיקה נגזרה על הפרשה. והשקט, השקט רועש יותר מכל רעש אחר.

החברה במודיעין עילית החליטה להסתיר, לטאטא ולהעלים ראיות, ובמקום שהפושע יוקע על מעשיו ויעמוד לדין, הוא מסתובב חופשי בחברה ועלול לפרוק את יצריו האפלים על ילדות נוספות. ומי יהיה האשם אז? יכול להיות שכל אלו שנתנו לו גב, אלו שבשתיקתם גזרו את גזר הדין על כל אותן ילדות תמימות.

השתיקה אסורה!

ואמנם אין באפשרותנו לעשות שום דבר כדי לחשוף את זהות הפושע במודיעין עילית ובכל הקשור לפרשיה הזו אנו יכולים רק לצפות בטלויזיה ולקוות שהוא ייעצר, אבל אולי במקום להאשים את 'החרדים האלו' עלינו דווקא לעשות חשבון נפש עם עצמנו ולבחון כמה אנו עצמנו 'מחליקים דברים'.

כמה אנחנו 'מחליקים דברים' סביבנו עקב חוסר נוחות, חוסר תשומת לב, או סתם אדישות?

האם יש בסביבתנו אישה המושפלת על ידי בעלה, מישהי שסובלת מיחס פוגע ומעליב, מישהי שסובלת מזלזול, קללות או גרוע מכך? האם אנחנו מדברים איתה ומנסים לעזור לה לצאת מהמעגל וליצור לעצמה חיים חדשים וטובים יותר?

האם בסביבת העבודה שלנו יש מישהי שמוטרדת ומחוזרת בצורה בלתי הולמת ואנחנו בגלל פחד או סתם חוסר אכפתיות מעלימים עין ולא חושבים לסייע לה?

האם קרה אי פעם מקרה בו יכולים היינו לעזור ולשבור את השתיקה ומסיבה כלשהי לא עשינו דבר?

תגובות

comments