קיר טיפוס
אתמול בסופו של דבר כן הצלחתי לקחת את מתן לחבר שלו ולהגיע עם אסף וסיון לקיר הטיפוס בפארק המדע ברחובות. מה ששכנע אותי היה (א) שלא אצטרך לנסוע עם שלושתם ביחד ו(ב) שכל המקום, ה"טיפוס אורבני", נמצא בעצם במרחב מוגן ענקי ובעל הבית הבטיח לי שאצלם לא שומעים את האזעקות ולא צריך לרוץ לממ"ד כי כל הפעילות היא כבר במקלט.
הייתה חוויה נהדרת ומשחררת. (למרות שהיום התעוררתי כשכל השרירים שלי תפוסים… )
מקסים לראות איך גם סיון בת ה-4 וגם אסף בן 11 ראו את קירות הטיפוס ומיד התחילו לטפס עליהם. בלי לחשוב ובלי להתלבט. כמה הם "נקיים" עדיין ממגבלות פסיכולוגיות שיש למבוגרים. הם לא מסתכלים על הקיר וחוששים מהגובה, פוחדים שלא יצליחו לטפס, או שלא יצליחו לרדת אחר כך. פשוט נהנים מהרגע.
גם אני החלטתי לטפס. אצלי זה היה כרוך בהחלטה מודעת – אני הולכת לטפס וגם ליהנות מזה – ואכן נהניתי. הטיפוס הוא גם כיף וגם כושר. הוא מפעיל כל שריר בגוף, כך נראה לי. במיוחד כיוון שהיום, ביום שאחרי, אני מרגישה את כל השרירים שלי כל כך טוב…
מה שיותר הפתיע אותי היה לגלות שהטיפוס לא חייב להיות סתם חוויה חד פעמית, אטרקציה לקחת את הילדים. אפשר בהחלט להירשם לקיר כמשהו מתמשך, מעין חלופה לחוג או לחדר כושר, ולהתאמן שם באופן קבוע כמה פעמים בשבוע שרק רוצים. להשתעמם אין סיכוי, כי מסתבר שמחליפים את המסלולים שעל הקיר בתדירות גבוהה וגם מבחינת רמות הקושי עד כמה שאני רואה תמיד יישאר לאן לשאוף.
בקיצור, אני שוקלת ברצינות להירשם ולרשום את שני ה'היפרים' שלי.
תגובות
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך:
Subscribe
Login
0 Comments