עזרת נשים
ביום שישי אסף הודיע לנו שקבע להיפגש עם חברים שלו בבית הכנסת אחה"צ ושאל אם הוא יכול ללכת. אמרתי לו שבוודאי שהוא יכול אבל כיוון שמתחיל להחשיך וגם כי זו שכונה חדשה ואני לא מכירה עדיין את בית הכנסת כאן אז אני אבוא איתו.
הגיע אחה"צ ואכן הלכנו ביחד לבית הכנסת. בית כנסת נחמד, צנוע וידידותי. החברים של אסף עדיין לא הגיעו אז יהודי אחר כלשהו הכניס אותו ואמר לו איפה לשבת ואני נכנסתי לעזרת הנשים.
כולן היו מאד נחמדות, חייכו אלי וגם עזרו לי להתמצא בסידור ובתפילה, ובכל זאת. אני מוצאת את זה מאד לא נעים להיות בעזרת נשים. לשמוע את החזן קורא בתורה ולא להיות מסוגלת לראות אותו. לשבת מוסתרות בחדר סגורות בקירות ווילון אטום.
כאמא, כשאני מגיעה לבית הכנסת עם בני, רק שנינו, למה עלי לשבת ליד נשים זרות והרחק מבני? למה אני לא יכולה להיות קרובה אליו וליהנות ממנו ולשמוע איך הוא קורא ולתקן לו את הטעויות אם יש לו ולענות לו על השאלות אם יש לו ובכלל, להתגאות בו כמו שאמא מתגאה בבן שלה?
תגובות
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך:
Subscribe
Login
0 Comments