סינוסיטיס

אני מרגישה כאילו מישהו הוציא לי את הסוללה ועוד לא החזיר אותה…

כבר שבוע שלם שאני חולה.

לא יצאתי מהמיטה אלא כדי לבצע את הפעולות ההכרחיות של להעיר את הילדים בבוקר, לקחת אותם לגן ולהסעה, להכין להם כריכים, לדאוג שיסדרו ילקוטים וילבשו תלבושת, להחזיר מהגן לקחת לחוגים ולהחזיר.

פעולות שכביכול מצריכות בן אדם שיבצע אותן, אבל אני עשיתי אותן על אוטומט כל השבוע. כמו רובוט.

בלי לשמוע מה הולך סביבי ובלי מילה או מבט מיותרים.

כל סיבוב של הראש כאב לי וכל דיבור רק בלבל אותי.

ולא, אין לי ולא היתה לי נזלת, אני לא מקוררת, וגם לא היה לי חום.

היה לי כאב ראש נוראי, מה שכל מי שמכיר אותי יודע שלא חריג, סחרחורות ומעין טשטוש כאילו אני לא רואה טוב ולא שומעת טוב.

וזהו.

רופאת המשפחה שלי ששמעה על הסימפטומים האלה רצתה בהתחלה לשלוח אותי לפסיכיאטר. "את יותר מידי לחוצה ולוקחת קשה כל דבר", היא אמרה לי. ברור שגם זה בדרך כלל נכון.

"מזל" שאחרי כמה ימים התחילו לי כאבים איומים בצוואר מתחת לאוזניים, מה שהוביל את הרופאה להכריז "יש לך דלקת אוזניים".

ליתר בטחון הלכתי למומחה א.א.ג. "אין דלקת". הוא קבע. אבל הסימפטומים מצביעים דווקא על משהו אחר. צילום ו-הופ. יש אבחנה. סינוסיטיס.

אני אומרת את זה לעצמי ושומעת את זה בקולו של רפי גינת… "סי – נו – סי – טיס"…

כמה ימים אנטיביוטיקה ואהיה כמו חדשה.

אמן.

תגובות

comments