מי בראץ של אמא?
בובות הבראץ חוזרות אלינו – ובגדול.
אם עד עכשיו העיניים החתוליות ושפתי הסיליקון היוו אטרקציה בפני עצמן, הרי שעתה מצטרפים אליהן שורת אביזרים כגון סמארטפון, תיק ספורט אופנתי ומזרן יוגה, וכל זאת על מנת שבתכן הנפלאה תוכל לבטא את עצמה באופן ייחודי המותאם אך ורק לה, כפי שכתב המשורר באתר הבית של בראץ "הכי שווה להיות מי שאת – הכי שווה להיות בראץ".
על אף הניסיון הלא כנה, לטעמי, לחנך לאינדיווידואליות ולבטחון עצמי, המסר המרכזי שהבנות מקבלות כאן הוא להעריך את עצמן על סמך המראה החיצוני בלבד, שרצוי שיהיה כמה שפחות אנושי ועם מינימום ביגוד.
אני יכולה רק לדמיין מה עובר בראשה של ילדה המשחקת בדמויות האלה ואחר כך מסתכלת על עצמה במראה. מגיל צעיר מקבלת אותה ילדה רעיונות הזויים לגבי מודל הגוף הרצוי ומכאן הדרך להפרעות אכילה ובטחון עצמי נמוך קצרה מאד. אם הייחודיות וחיזוק הבטחון העצמי היו באמת עומדים בראש מעייניהם של יצרני בובות הבראץ אולי היו מייצרים אותן גם במידות שונות ולא רק בצבעי גוף שונים כפי שהן מגיעות כיום.
מיותר לציין, שאני בהחלט לא מעוניינת שהבת שלי תשחק בבובות הללו, אך עם זאת אינני תמימה כלל וכלל, אני סמוכה ובטוחה שגם אם אני לא ארכוש עבורה אחת כזו היא בוודאי תיתקל בה אצל אחת מחברותיה (בהנחה כמובן שהיא לא תלמד באחד ממוסדות בית יעקב).
אני רק יכולה לקוות שהחינוך שאני מעניקה לה יכה שורשים בנפשה הרכה של בתי ויצליח לדחוק לקרן זוית את הרעות החולות שאליהן היא נחשפת בין אם ארצה בכך ובין אם לאו.
תגובות
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך:
כל מילה בסלע!!
נכון מאד!