מוסיקליים בראשל"צ

אתמול לקחתי לקחתי את אסף ואחד החברים שלו ונסענו להיכל התרבות בראשל"צ להאזין לקונצרט הראשון בסדרה "להיות קוסם או להיות מוסיקאי, זו השאלה…" בניצוחה של בר אבני, עם איתי נבון פסנתר (בן 18), תומר עמרני חליל (בן 19) ויובל חן פסנתר (בן 18) ובהשתתפות התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון שהשיקה החודש פורמט חדש לסדרת הקונצרטים שלה לכל למשפחה, "מועדון צעיר" בהשתתפות כוכבי העתיד של המוסיקה הקלאסית.

כדי להגיע לקונצרט היינו צריכים לקחת את מתן לחבר ואת סיון לסבא ואז לנסוע לראשון לציון להיכל התרבות שאיננו מכירים, למצוא חניה וכו' ובדיוק כשנכנסנו להיכל התרבות הבנים נזכרו שהם צריכים להתפנות… כך שלאולם עצמו נכנסנו באיחור של שלוש דקות.

האיחור הזה גרם לכך שבמקום שנוכל לשבת במקומות הנהדרים שלנו שהוזמנו מבעוד מועד, נאלצנו לספוג נזיפה חמורה וגם לשבת, כל אחד בנפרד, בקצוותיהן של השורות האחרונות באולם.

ואני חייבת להגיד שאני מאד אמביוולנטית לגבי זה.

מצד אחד, כל הכבוד לתזמורת שאכן התחילה את הקונצרט בדיוק בזמן. לעומת המון מופעים אחרים שמתחילים באיחור, לעיתים קטן לעיתים יותר גדול פה באמת ראו כבוד לקהל וזה היה מקסים.

מצד שני, בכל זאת מדובר בקונצרט שמיועד לילדים, ובמופע שכזה אני מצפה לגמישות מסוימת מצוות הסדרניות באולם. אני הייתי עם ילדים בני 11 והיה לי עצוב לשבת כל המופע רחוקה מהם, אבל מה אם היו לי ילדים קטנים יותר? ומעבר לזה, הרי מדובר בילדים וכן היו במהלך המופע ילדים שיצאו לשירותים, שהסתובבו באולם וכד'. ילדים הם ילדים, אחרי הכל…

לגבי מהלך הקונצרט עצמו.

שלושת הסולנים הצעירים והמוכשרים שעלו לבמה, הקדימו לנגינתם מונולוג לקהל הצעיר בו סיפרו על הדרך שלהם עד כה, על תחילת הדרך, איך הגיעו לנגינה, על האימונים המפרכים ועל הרגע בו החליטו להפוך את המוסיקה לקריירה.

האמנים הצעירים סיפרו על הבחירות שעשו בחיים, על השאיפות שלהם ועל הנחישות וההתמדה שהיו צריכים כדי להגשים את המטרות שלהם בכל שלב בדרך. הסיפורים האלה היו כל כך מלאי השראה והעניקו לילדים המון מוטיבציה להצליח ולהגשים את עצמם בכל מיני תחומים- כל ילד בתחום שמעניין אותו.

מבחינת המוזיקה,

הקטעים שנוגנו בקונצרט היו: מוצרט – הפתיחה לנישואי פיגרו, מוצרט – פרקים מהקונצ'רטו לפסנתר ומהקונצ'רטו לחליל, מנואט מהסימפוניה מס' 39, וסן סנס – פרקים מהקונצ'רטו השני לפסנתר.

קטעים נפלאים אם כי לדעתי מיועדים לילדים שכבר נחשפו למוזיקה קלאסית, ולא הקטעים הקלילים שמושמעים בדרך כלל לילדים.

היו חסרים לי דברי הסבר בין הקטעים שיספרו על היצירות עצמן, ושיכניסו את הילדים לאווירה של כל יצירה ויצירה. מהבחינה הזו אכן מדובר בקונצרט לכל דבר כמו הקונצרטים למבוגרים והיה משונה לראות את כל ילדי הקשב וריכוז של היום יושבים בכסאותיהם ומנסים להתרכז בכמה כלים על במה, בלי תלבושות נוצצות, בלי גימיקים ובלי שטיקים – רק נטו מוזיקה.

כשהסתכלתי על הקהל ראיתי רבים מהילדים זעים בכסאות, מחפשים תעסוקה, מביטים לצדדים כהולכים לאיבוד…

ובכל זאת בדרך הביתה שמעתי את אחד הבנים אומר לחברו: "כשאתה שומע מוזיקה, אתה צריך לעצום עיניים ולדמיין משהו. אני למשל דמיינתי לי יער ענקי עם המון חיות ואת כיפה אדומה… ".

תגובות

comments