לדעת ליפול – ולקום: הגיגים לרגל השבעת הכנסת ה25
לפני כמה שנים סיון שלי התמודדה בבחירות למועצת התלמידים. היא הפסידה והתאכזבה מאד, אבל
המחשבה לעזוב את בית הספר לרגע לא חלפה במוחה (ובטח לא במוחי). נהפוך הוא, היא
נשארה בבית הספר ואף הגבירה את מידת המעורבות שלה בפעילויות ובשנה שעברה בסופו של
דבר (זה לקח כמה שנים) היא נבחרה. היא עבדה קשה כדי השיג את "הכסא" שלה.
הימים האחרונים, מאז שפורסמו תוצאות הבחירות (ולא משנה באיזה "צד" אני,
זה ממש לא פוסט פוליטי), משרים עלי עצבות גדולה. אני שומעת הרבה אנשים מיואשים,
שמכריזים דברים בסגנון "הגיע הזמן להוציא דרכון זר" או "מה עדיף
לונדון, טורונטו, ברלין? לא משנה העיקר לעוף מכאן"…
אני מבינה שבכל בחירות יש "מנצחים" ויש "מפסידים", יש שמחים
ועצובים, יש שחוששים ויש שמתלהבים, אבל זו הפעם הראשונה שאני מרגישה שיש סביבי
אנשים שפשוט מרימים ידיים ומפסיקים לאהוב את המדינה שלנו!
ואני רוצה לשאול: האם שכחתם שזוהי דרכה של הדמוקרטיה? ושזה ממש לא מובן מאליו
שאנחנו חיים במדינה דמוקרטית? ושבסופו של דבר, יש לנו ארץ נפלאה, עם אנשים מדהימים,
למרות כל השונות וכל ההבדלים בין אחד לשני.
כאמא, אני חושבת שהיכולת להיכשל במשהו ולדעת אחר
כך לאסוף את השברים ולנסות שוב (ולפעמים אפילו שוב ושוב ושוב), היא מיומנות מאד
חשובה לחיים שהכרחי ללמד ילדים מגיל צעיר. וחלק מהעניין זה לדעת להפסיד בכבוד. זה
לא אומר שאסור להיות מאוכזבים, עצובים, אפילו כעוסים. כל אלה הם רגשות מובנים וזה
בסדר אפילו להביע אותם במילים (כמובן שלא באלימות, פיזית או מילולית). אבל אחרי הנפילה
צריך לדעת לקום ולנסות שוב. ואחת הדרכים העיקריות ללמד את הילדים שלנו לעשות את זה, היא דוגמא
אישית.
ודוגמא אישית היא שלא עוזבים כשנהיה קשה!
לא עוזבים כשתוצאות הבחירות לא לטעמנו. יש לנו רק ארץ אחת ואנחנו חיים בה, יחד.
היום, יום השבעת הכנסת ה-25, אינו יום שחור ואנחנו בטח ובטח לא נמצאים בתקופת אבל.
אז לא
משנה אם אתם תומכים או לא תומכים בממשלה שנבחרה, מה שחשוב זה להמשיך ולפעול כדי להפוך את המדינה
שלנו למקום טוב יותר. ואל תשכחו, כמו שכבר אמרו גדולים וטובים לפני: יש לנו ארץ
נהדרת!
תגובות
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך:
Subscribe
Login
0 Comments