כשאי אפשר לסמוך על האוטו….
אתמול מתן חזר מבית הספר כולו קורן מאושר ואמר: "היום הייתי שמח כל היום. לא הפסקתי לחייך בכלל. את יודעת למה, בגלל שהיום אני הולך לחוג…".
הוא אמר את זה ומיד התיישב להכין שיעורים כדי להיות מוכן בזמן. גם אסף ישב להכין שיעורים ואני השארתי את שניהם ויצאתי להביא את סיון מהגן. חניתי ליד הגן, נכנסתי לקחת אותה, יצאתי, חגרתי אותה בכסא הבטיחות שלה ו… האוטו לא הניע.
לא עזר שום דבר, גם לא כשבחור נחמד ניסה לעזור לי ולהניע עם כבלים. כלום. האוטו לא רוצה לזוז.
השארנו את האוטו ליד הגן והלכנו הביתה…
ואני כל הדרך חושבת על המבט שיהיה למתני כשאגיד לו שאין אוטו ואין חוג.
בסופו של דבר פשוט לא הייתי מסוגלת לעשות לו את זה. הצטיידנו בבוסטרים שלנו ונסענו במונית למתנ"ס.
הילדים היו מאושרים מהחוויה החדשה, ואני רק חשבתי לי כמה זה לא נעים כשיש אוטו אבל אי אפשר לסמוך עליו.
תגובות
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך:
ליאת יא קמצנית תחליפי כבר את האוטווווווווו.