כמעט דרסתי אדם

לפני כמה שבועות דובר בתקשורת על תאונת פגע וברח כלשהי שקרתה בארץ והיתה לי שיחה עם מישהו שבה אמרתי לו שאני לא יודעת איך הייתי מתנהגת אם הייתי דורסת מישהו. לא התכוונתי שהייתי בורחת ונעלמת, אבל חשבתי לעצמי שאולי מההלם והפחד של תאונה מסוג כזה הייתי עשויה להמשיך לנסוע ולחזור או לגשת למשטרה רק אחר כך.

אני באמת לא יודעת מה חשבתי לעצמי באותו רגע שאמרתי את זה, אבל מה שבטוח זה שהיום אני יכולה להגיד באופן מפורש שאין כזה דבר.

אז מה קרה?

בדרך הביתה עם הילדים הערב נסעתי באוטו, בחושך, ופתאום שמעתי בום חזק והרגשתי חבטה של משהו שהאוטו שלי פגע בו. הבטתי במראה וראיתי מישהו נפול על הכביש מאחורי.

הייתי בטוחה שדרסתי אותו והוא עומד עוד שניה למות.

אין לי מספיק מילים לתאר את ההרגשה באותו רגע.

עד עכשיו כל גופי רועד.

עצרתי את הרכב באמצע הכביש ורצתי במהירות לראות מה קרה לאותו אדם.

גם הנהג שנסע אחרי יצא מרכבו והספיק בינתיים להושיב את הגבר לצד הכביש ולהגיש לו מים.

מה קרה לך, שאלתי אותו, להזמין אמבולנס? הוא לא הסכים. לא קרה לי כלום אמר.

ואני מעבירה את אותן שניות במחשבתי ולא מצליחה להבין איך לא ראיתי בכלל אדם עומד על הכביש ואיך דרסתי מישהו ככה.

בינתיים הגיעה אשה צעירה למקום והסבירה בלחץ שהיא אשמה כי בגללה הוא רץ ככה לכביש. הוא גילה שאני יוצאת עם מישהו אחר הערב, אמרה, ולכן הוא רץ ככה.

הגבר הפגוע אמר שהוא בסדר ובקושי הסכים להשאיר לי את מספר הטלפון שלו. הוא היה מבולבל מאד והלך עם אותה אשה לביתה.

אני, כולי עדיין רועדת, שאלתי את הנהג השני אם הוא ראה מה קרה והוא אמר לי שאני בכלל לא פגעתי בגבר הדרוס. הוא רץ לכביש ונכנס לי באוטו, בחלק האחורי של הרכב שלי, אחרי שכבר כמעט חלפתי על פניו.

איזו הקלה חשתי לדעת שלא דרסתי אף אחד!

עם זאת, מהשניות הבודדות בהן הייתי בטוחה שהרגתי מישהו, עוד ייקח לי זמן להירגע.

תגובות

comments