יצירתיות הולכת ונעלמת
אספוש שלי כבר כמעט בן 10. בשנה האחרונה הוא גדל והתבגר מאד ואני למדתי לשחרר ולסמוך עליו מאד.
הוא ילד טוב, חכם ויצירתי כל כך עם רעיונות נפלאים ומיוחדים ואני לפעמים מסתכלת עליו וחושבת בעצב לעצמי שמעניין כמה זמן הוא עוד יוכל להיות כזה יצירתי ולחשוב ככה מחוץ לקופסא בעולם שלנו ובמערכת החינוך שלנו בפרט. אני משתדלת לא לדכא אותו ולהביע עניין ברעיונות שלו ומנסה לזרום איתו בכל מיני דברים שהוא עושה בדרך שלו ולא בדרך הקונבנציונאלית אבל זה באמת לא קל כנראה גם אני יותר מידי רגילה לעשות דברים ולראות דברים בדרך מסויימת שקשה להתנתק ממנה.
יש לילד הזה לב זהב, כל דבר הוא רוצה לחלוק עם אחרים, כשמישהו לידו עצוב הוא מיד שם לב ומעודד אותו וכשמישהו אומר לו מילה לא במקום הוא נפגע. ואני כאמא שלו חושבת לעצמי אוי כמה עוד יישבר הלב המקסים הזה…?
אני מנסה לתת לו כלים להתמודד עם כל מיני מצבים בחיים ועם עצב ועם תסכולים אבל כנראה שככה זה כשאת אמא- כשהלב שלו שמח גם לך שמח וכשהלב שלו כואב גם לך קשה ועצוב עם זה.
תגובות
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך:
Subscribe
Login
0 Comments