יום חופש ספונטני
אתמול בערב אמר לי אסף "אמא, לא בא לי ללכת לבי"ס מחר. אני יכול לקחת יום חופש?"
חשבתי על זה כמה דקות, ואז אמרתי לו "כן חמודי, אני מסכימה".
נשמע הזוי?
לא חינוכי?
יכול להיות. אני לא איזו אשת חינוך דגולה שלמדה שנים ויודעת מראש איך להגיב בכל סיטואציה.
מה שאני כן יודעת, זה שהגישה הזו שינתה לאסף ולי את החיים בצורה משמעותית ביותר בחודשים האחרונים.
עד לפני כמה חודשים, כמעט פעם בשבוע ולפעמים יותר, הילד היה קם בבוקר ומתלונן על כאבי בטן עזים. לפעמים זה היה מתחיל בערב, בשעת ההשכבה, ולפעמים הייתי מקבלת טלפון מביה"ס. אני תמיד הגבתי באמפתיה, ניסיתי להבין את מקורם של כאבי הבטן האלו וללא הצלחה. לאחר מעקב שמתי לב שהמיחושים הם תמיד באותו יום. הסתבר שיש יום אחד בביה"ס שהילד פשוט שנא, ממגוון סיבות שונות ומשונות. מה עושים? שברתי את הראש. ניסיתי לשוחח איתו, להבטיח לו תגמול אם יעבור את היום בשלום ובלי להתקשר הביתה, ועוד כל מיני שיטות- כלום לא עבד.
בסופו של דבר, וגם בעקבות שיחה עם חברתי רחל ממון המהממת, הגעתי למסקנה.
לקחתי את הילד לשיחה וסיפרתי לו שגם לי, מדי פעם, לא מתחשק ללכת לעבודה. וגם לאבא. זה משהו שיכול לקרות לכל אחד. בסך הכל אנחנו עובדים קשה, כל יום קמים מוקדם ומבצעים את כל המטלות שלנו ולא תמיד זה כיף. אז אנחנו מאד מבינים אותו כשמדי פעם לא בא לו ללכת לבי"ס. אבל, גם אנחנו וגם הוא צריכים להיות אנשים אחראיים. הרי אם נעדר מהעבודה יותר מדי יפטרו אותנו ולא יהיה לנו כסף לפרנס את המשפחה. ואם הוא יעדר יותר מדי מביה"ס הוא לא ילמד שום דבר ויישאר בור ועם הארץ ולא יגיע לשום דבר בחיים. לכן עלינו להיות מספיק אחראיים ולשמור את ההיעדרויות שלנו רק למקרים שאנחנו מרגישים שאנחנו ממש ממש לא מסוגלים. אסף הבין את כל מה שהסברתי לו עד כאן. ואז אמרתי לו, שאני חושבת שהוא ילד מספיק בוגר כדי לקבל את ההחלטה הזאת בעצמו מדי פעם. שהוא לא צריך להיות חולה או להגיד לי שכואבת לו הבטן רק כדי לא ללכת לביה"ס. שאם מדי פעם הוא יבוא ויגיד לי שהוא זקוק ליום חופש, אני אשקול את זה ומדי פעם, לפי הנסיבות כמובן, גם אסכים.
פתאום הבנתי, שכל קו המחשבה שלי היה לא נכון. הייתי רגילה וגם הרגלתי את בני ביתי שכדי לקבל פינוק צריך להיות חולים. אפילו משפטים שהתרגלתי לומר לבעלי, כמו "אני ממש לא מרגישה טוב, בבקשה ממך…. " פתאום נראו לי מגוחכים ומיותרים. הרי אני יכולה להתפנק גם בלי להיות חולה או לא להרגיש טוב. הרי מגיעים לילדים שלי או לבעלי פינוקים מדי פעם גם ככה סתם. זה מה שעושים כשאוהבים מישהו. מפנקים אותו.
ואת כל זה גם הסברתי לבני.
השינוי היה כמעט מיידי.
עכשיו הילד אחראי ומסור ללימודים ולשיעורי הבית יותר מתמיד. ומדי פעם, רק לעיתים רחוקות, ורק כשאין מבחן או משהו חשוב במיוחד, אני מרשה לו לקחת לעצמו יום חופש. סתם ככה כי מתחשק לו להתפנק בבית עם אמא.
והאמת? היום הזה הוא פינוק גם בשבילי.
תגובות
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך:
רעיון מעולה אוליי גם אני ינסה.
כמה נכון!