
המיניונים
לקראת צאתו של הסרט החדש – והראשון שגיבוריו הם המיניונים עצמם – החלטנו, הילדים ואני, לצפות שוב בשני הסרטים הקודמים בהשתתפותם: "גנוב על הירח", שיצא ב2010 ובו בעצם נחשפנו לראשונה ליצורים הצהבהבים, משרתיו של גרוט, וסרט ההמשך שלו "גנוב על המיניונים", שיצא לפני שנתיים ורק הגביר את האהבה ליצורים החמודים כל כך.
כך נזכרנו עד כמה שני הסרטים הקודמים בהשתתפות המיניונים היו מקסימים ומצחיקים, מה שהגביר את הציפייה לסרט החדש שיציב אותם בפעם הראשונה במרכז, יגלה מאין באו ויחשוף עובדות חדשות נוספות אודותם.
ואכן, "המיניונים" מגולל בפנינו את סיפורם של המיניונים הרבה לפני ההכרות שלהם עם גרוט, ולמעשה מסביר את אורח החיים של היצורים הצהובים ומה מטרתם בעולם: אנחנו מגלים שמאז ומתמיד המיניונים היו פה תוך שהם מצאו לעצמם את המנהיג המרושע ביותר שמצאו והקדישו את עצמם כדי לשרתו. ואולם, בהיותם יצורים חלמאיים ומגושמים, תמיד הצליחו לגרום למנהיג שלהם להיהרג איכשהו…
בשלב מסוים הם מוצאים את עצמם בלי מנהיג לשרת ושוקעים בדיכאון, עד שמיניון אחד בשם קווין יוזם משלחת שתצא לחפש מנהיג מרושע חדש לעמו. המשלחת, שכוללת את קווין, בוב הקטן והפחדן וסטיוארט המוזיקאי, מגיעה לכנס רשעים גדול ושם מתוודעת לנבלית האישה הראשונה בהיסטוריה: סקארלט קטלנוביץ' (overkill, באנגלית, בה זה נשמע יותר טוב ואני בספק אם ילדים קטנים יצליחו להבין את היופי שבתרגום) שנחשבת לרשעית הגדולה ביותר בעולם, וכמובן שהם מחליטים להפוך לחסידיה.
מכאן, באופן טבעי וכצפוי הם מצליחים להכניס את עצמם לרצף של טעויות בו כל מה שיכול להשתבש אכן משתבש, עד לסוף הטוב – והצהוב.
כל זאת תוך כדי שהם עוברים ממיקום למיקום על רקע אנימציה מושקעת של מקומות ונופים כמו לונדון, ניו-יורק, ועוד, נבלים שונים ושירים וביניהם הביטלס, הדלתות, ג'ימי הנדריקס ועוד, שככל הנראה נועדו למנוע הירדמות של הצופים המבוגרים…
הגעתי לסרט עם שני הבנים, בני 9 ו-11, שלא הפסיקו לצחוק לכל אורכו!
כששאלתי אותם מאוחר יותר למה הם אוהבים כל כך את המיניונים, הרי הם יצורים רשעים שמחפשים את המנהיג הרשע ביותר בעולם, ענו לי: "הסיבה שהם לא הצליחו ושגם תמיד כל מנהיג שהיה להם נהרג, היא שבתוך הלב שלהם הם בעצם טובים דווקא. הם רק מבולבלים וחושבים שהם רוצים להיות רשעים….".
באופן אישי הרגשתי שהסרט היה נטול רגעי מתח או תחכום אמיתיים, והעובדה שהוא התרכז ביצורים הצהובים עצמם במקום להציג אותם כמשהו קסום ומסתורי שנלווה לסיפור המרכזי גרם להם, במידה מסוימת, לאבד מקסמם בעיני במקום לרכוש עוד ממנה כפי שהיה אמור לקרות.