הילדים בקייטנה האמא מודאגת
ביום שני השבוע טבע ילד במהלך יום כיף עם הכיתה שלו. הוא היה במצב קשה מאד במשך כמה ימים אבל ב"ה אתמול הוא התעורר ונראה שישוחרר בקרוב לביתו.
כשראיינו את אביו של הילד הוא סיפר שניסה באותו בוקר לשכנע את הבן שלו לא ללכת ליום הכיף, כי הוא מאד דאג לו. ואני כל כך הזדהיתי עם אותו האבא.
כבר התרגלתי לעובדה שהילדים במשך היום בגן ובביה"ס. לקח לי זמן, אבל היום אני יחסית רגועה ויכולה לתפקד כשהם שם. אבל בכל פעם שיש טיול או יציאה מביה"ס הלב שלי נופל.
והנה בעוד כמה ימים מסתיימים הלימודים ונפתחת הקייטנה, ואני – בלחץ.
ממה את דואגת?, שואלים אותי לפעמים. ממה לא?
שהם יפלו, שידחפו אותם, שירביצו להם, שהם ירוצו ויחליקו באיזה מקום, שישכחו אותם בטעות בהסעה או באיזו הפעלה אחרת, שיכניסו אותם למים העמוקים למרות שהם עוד לא ממש יודעים לשחות…
שיעליבו אותם, שיהיו ברוגז איתם, שהמדריכה לא תאהב אותם או שהם לא יאהבו אותה, שישעמם להם, שהם ישרפו בשמש, שהם ישכחו את בגד הים בבריכה…
חסר ממה לדאוג?
אז כל בוקר כשהילדים יוצאים מהבית אני מחבקת וממשמשת ומריחה אותם ואומרת להם יפה שלום.
ואני בלחץ.
תגובות
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך:
Subscribe
Login
0 Comments