ברת מזל

"הקנאה, התאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" (מסכת אבות ד', כ"ח)
ואני אומרת, לא לפני שהם מעבירים אותו על דעתו…

בר רפאלי נישאה לבחיר ליבה ברוב פאר והדר.
התקשורת לא מפסיקה לדווח על עלילותיה של בר בעיר הגדולה ואנחנו לא מפסיקים להגיב.
מה אוכל אותנו? שהיא מצליחה? שהיא יפה? שהיא לא שירתה בצה"ל ועדיין שיחקה אותה ובגדול?
תהא הסיבה אשר תהא, רגשות הטינה שאנו חשים כלפיה (או כלפי כל סלב אחר), נותנים תחושת כח ועליונות מזויפת. "אנחנו יותר טובים ממנה", "אנחנו לא היינו מנקרים עיניים בצורה כזו".

אבל האם באמת כך הדבר?
האם הישראלי הממוצע לא מארגן לעצמו חתונה עם שלל שכלולים, אפקטים, בר אקטיבי, מגנטים וזיקוקי-די-נור שעבורם הוא צריך אח"כ לעבוד במשך שנים?

הרי דווקא היום, כשעל פי הסטטיסטיקה אחד מכל שלושה זוגות שמתחתנים מסיים בחזרה ברבנות, וכשעל פי מחקרים כ- 70% מהזוגות שמתגרשים עושים זאת כתוצאה מסכסוך על רקע כלכלי, תעשיית החתונות משגשגת במיוחד והזוגות הנישאים נוטים להתחיל את חייהם המשותפים עם חוב שיכול לעלות על 100 אלף שקלים, סכום עצום לכל הדעות.

עם פתיחה כזו לחיי הנישואין מה הפלא שלאחר מספר שנים שבהן בני הזוג מתנהלים בחוסר אחריות כלכלית הם מגיעים, בין אם ביחד עדיין ובין אם לחוד, ודורשים מהמדינה שתציל את עורם…

אז אתם יודעים מה?
למען האמת אני דווקא מעריכה את בר רפאלי, אישה שהרוויחה את מטה לחמה ביושר, בלי לבקש טובות מאף אחד ושמפיקה לעצמה אירוע בסדר גודל שלא יגרום לה להיכנס לחובות שהיא תצטרך לשלם עליהם עוד שנים רבות קדימה ושלא יגרום לה להיות לעול על אף אחד מאיתנו.

מזל טוב.

תגובות

comments