בחזרה למחר
אתמול צפינו בסרט החדש "בחזרה למחר" בכיכובו של ג'ורג' קלוני.
אין מה להגיד, ג'ורג' קלוני הוא חתיך! וכשלצדו משחק יו לורי שנהגתי לעקוב אחריו בערך 100 עונות כששיחק את ד"ר האוס – מה יכול להיות רע?
אז זהו, שבסיכומו של דבר הסרט, שאמנם היה חמוד, אותי קצת אכזב. בעלי, לעומת זאת – אהב אותו..
הסרט הוא שילוב של נוסטלגיה – כשפרנק ווקר הבוגר (ג'ורג' קלוני) מספר את סיפורו כילד ביריד המדע ואת פגישתו הראשונה עם דיוויד ניקס (יו לורי) ועם הילדה את'נה, עתידנות – כשאנו נכנסים לעולם ה- TOMORROWLAND המדהים, ואקשן כשווקר (הבוגר שוב) מנסה להיכנס ל- TOMORROWLAND פעם נוספת לאחר שיצא ממנה ושב לכדור הארץ.
הבעיה מבחינתי היא, שהנוסטלגיה לא הייתה מרגשת, העולם העתידני לא חשף מספיק המצאות ובעצם היופי שבו הסתכם בעיצוב המרהיב (גם אם מרהיב מאד!) וגם האקשן היה יותר מתאים לסרטים משנות ה-80 ולא לימינו.
מעבר לזה, כשאנחנו מסתכלים על העולם שנחשף לנו ב TOMORROWLAND, העולם העתידני, בו מתגוררים מיטב החולמים, המדענים, המוחות, בו הם נמצאים ומקדישים את כל זמנם למה שהם אוהבים ובמה שהם טובים בו, בלי בירוקרטיה ובלי מישהו שעוצר בעדם הוא נראה לנו נפלא.
אבל במבט נוסף אנחנו מגלים שגם שם יש מישהו שמנהל את העולם. ולא רק שיש מי שמנהל אותו – לצידו פועלת משטרה של רובוטים משוכללים, מה שמעורר תהיה כי למה בעצם צריך הנהלה ורובוטים בעולם שאמור להיות נטול בירוקרטיה ועם מיטב המוחות האנושיים?
ורק המסקנה אליה הובלנו בסוף הסרט, שמה שבעצם גורם למלחמות, לנזקים, לקטסטרופות ולהרס עצמי זוהי שטיפת המוח הבלתי פוסקת של תמונות איומות ושל זוועות שמציבים לנו כל החיים מול העיניים ושאם לא נחיה כשאלו כל הזמן סובבים אותנו נוכל להשתחרר ולקבוע את עתידנו בעצמנו, חיממה לי מעט את הלב וגרמה לי בכל זאת לצאת עם חיוך ילדותי מהאולם ועם ההחלטה לנסות ולשחק יותר עם הילדים ולצפות פחות בחדשות שבאמת גורמות ללחץ מיותר…
תגובות
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך:
Subscribe
Login
0 Comments