איזה יום!
עד הצהריים היום שלי היה שיגרתי לחלוטין. הכנתי את הילדים בבוקר, לקחתי את הילדה לגן, עבדתי, כרגיל. שיגרה זה דבר מבורך.
בצהריים נסעתי לקחת את הילדים מבי"ס ואז, בדרך חזרה, במזג אויר מעט סגרירי ועם צפי לגשם מאוחר יותר פתאום נתקע לי החלון ברכב כשהוא פתוח לרווחה… כנראה שהלך המנגנון של פתיחת החלונות. יש גם חסרונות ליותר מידי דברים אוטומטיים.
עם הילדים ועם החבר שלהם שהיה איתנו נסענו מיד למוסך, שהפנה אותנו למוסך אחר "המרובע" בנס ציונה. ב"מרובע" טיפלו בנו במקצוענות, בזריזות ובאדיבות מדהימים ותוך פחות מ20 דקות יצאנו עם מנגנון חדש לפתיחת החלונות (ועם פחות כמה שקלים בארנק).
משם נסענו לקחת את סבא שמבקר אותנו בכל יום שני, רק שבעקבות עבודות בניה ברחוב שלו הדרך שהיתה צריכה לקחת 10 דקות לקחה חצי שעה.
לילדים כבר לא נשאר זמן לשחק עם החבר שנאלצתי לקחת הביתה כדי לפנות מקום באוטו לקחת את סיון מהגן.
הייתי עייפה מרוב התרוצצויות וכל כך שמחתי לחנות ליד הבית כשבעיני רוחי אני מדמיינת את כוס הקפה שעוד רגע אלגום בכיף ואז… בכמה צעדים שיש מהאוטו עד למדרגות הבית, מתן הצליח למעוד על איזה צינור ולנחות עם הסנטר על אבן בולטת במיוחד.
מזל שסבא היה איתנו. הוא עלה עם אסף וסיון הביתה ואני יצאתי לעוד סיבוב הפעם לרופא הילדים ששלח אותנו למיון לתפור את הסנטר הפצוע של מתן….
אני חייבת גם לפרגן לצוות מיון ילדים בבית חולים אסף הרופא: תוך 55 דקות נכנסנו למיון, עברנו בדיקת אחות, בדיקת רופאה, תפרים אצל פלסטיקאי- והיינו חזרה באוטו.
הגענו הביתה בדיוק למשחק של בית"ר/מכבי חיפה. נקווה שזה לפחות לא יאכזב…
תגובות
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך:
Subscribe
Login
0 Comments